יום שבת, 21 ביולי 2012

כאב? מעניין אם זו סיבה או תוצאה


הרגש המולד מועצם על ידי מערכת השיפוט האנושית והאשלייתית 
של "טוב ורע".
מאת שולמית לב ארי*

נניח שיש לפנינו 10 דלתות. יש לנו אפשרות לפתוח כל אחת ולראות מה קורה בתוכה.
אחת אנחנו פותחים: רחש בחש של אנשים המדברים אחד על השני, מרכלים.

השנייה: אנשים מתעלסים לאור נרות.

השלישית: רבים, מכים, נלחמים, מתווכחים בקולי קולות.

הרביעית: בתי משפט, עם פטישים שמכים על השולחנות ומשמיעים קולות חדים של פסיקות. פחד, אשמה, שקר, בריחה... 

בעוד חדר: נשים עבות בשר חייכניות, מבשלות ומזינות את הילדים. לא רק את שלהם, אלא את ילדי העולם כולו. 

עוד חדר: גברים עמלים מיוסרים ומיוזעים, ממאמץ עבודתם.

ועוד חדר: אנשים מחוייכים לנוכח כל דבר שהם פוגשים. תמימים, אופטימיים, מאוהבים במה שיש...

וכך הלאה, חדר ועוד חדר ועוד חדר...

יש לי שאלה אליכם.
באיזה חדר אתם מצויים רוב הזמן?

באיזה חדר הנכם עדים למתרחש?

חיינו נחווים ונראים בדיוק כמו החדרים בהם אנחנו מבקרים רוב זמננו?

הנכחות שלנו, בחדר כזה או אחר, סופגת את
המחשבות, הרגשות והתחושות, האירועים, השפה, התנועה,
הווליום בו מדברים, ההרגשה הכללית ובכלל כל מה שמצוי באותו חדר נתון.

לכל חדר יש שפה משלו,
קצב דיבור משלו,
תנועות אופיינית,
קול בווליום אופייני,
מילים אופייניות,
מחשבות אופייניות,
אירועים אופיניים...
ותוצאות אופייניות.

העדות שלכם למתרחש בכל חדר, קובעת איך נחווים ונראים חייכם.
העדות קובעת מה יהיה עתידכם, מה יהיו התוצאות של עשייתכם
ומה ההישגים שתגיעו אליהם, אתם וילדכם.

אנחנו נוכחים במקום לו אנחנו עדים. למקום אליו פנינו מכוונות.

היכן שאנחנו נוכחים, שם חיינו!

בוודאי ובוודאי אם אני רוצה להיות נכחת במקום כלשהו,
לחוות תוצאות כלשהן בחיי, לחוות הישגים מסויימים בחיי,
הדרך היחידה היא לשנות את החדר בו אני מצוייה.

לכולנו יש את כל החדרים בתוכנו.
בכל החדרים יש חיים.

החיים שלי, שלך, שלנו, הם התוצאה של אותם חדרים בהם אנו מצויים ולהם אנו עדים.
החיים שלנו זו העדות שלנו.

העדות הזו, נעה הלאה מאתנו על גבי התדרים המצויים
באויר, במרחב, בחלל הבלתי נראה של ה"ריק" שבין אדם לאדם, אדם לטבע.

כך אנחנו משפיעים על החיים בכל מקום.
השפעתינו על המתרחש בעולם כולו, 
זה הקרוב לנו וזה הרחוק מאיתנו, 
היא בעדות שלנו.

יש עוד צורה של נוכחות.

נוכחות מהסוג של המקום שאתם לא רוצים להיות בו.
המקום הזה תמיד לנגד עינכם.

המקום שאינכם רוצים, ככל שאינכם רוצים בו, 
כך אתם עדים לו יותר ויותר.

"אשר יגרתי בא לי" (בא אליי)

כלומר, ברגע שאני לא רוצה, אבל ממש לא רוצה משהו,
זה כמו שאני מחזיקה חזק חזק את ידית דלת החדר שאיני רוצה להיות עדה לו.
וכך אני נוכחת ועדה למקום שאני לא רוצה.

לא מדובר ברצון מודע אלא רצון תוצאתי.

אנחנו יושבים עם יד על דלת השירותים,
אלו שאין להם מפתחות, 
חרדים שמא מישהו יכנס. 
היכן אנחנו נמצאים? 
בחדר החרדה.

למעשה החרדה הזו היא תוצאה של השיפוט שלנו.
אם יראו אותנו בשירותים, חשופים, זה רע. נכון?
הנה החרדה עולה.

לאחר שחרדנו שמא יראו אותנו,
אנחנו מתייחסים גם לחרדה כמשהו לא טוב.
נכון?

חרדה לא טוב?
שם אנחנו נמצאים – בחוויה של מה שקורה לנו הוא לא טוב.

כאב לא טוב?
שם אנחנו נמצאים – בחוויה שהכאב שקורה לנו הוא לא טוב.

דוגמא לכאב משמח - 
נניח שיש לי כף רגל בצקתית.

אני אומרת אוי ואתם אומרים אוי והרופא אומר אוי אויי.
משהו כאן לא בסדר...צריך לשנות את זה.
נכון?
ברור.

ונניח שאנחנו חושבים כמו שאני מציעה כאן - 
אז מה תאמרו?
איך תתייחסו?
מיד תאמרו, איזה יופי, איזה מזל יש לי
שהמערכות שיש לי מתפקדות כל כך טוב
והן מצאו דרך לומר לי שמשהו נסתר מעיניי
וכדאי שאבדוק מהו?

כי זה בהחלט יכול להיות שיש משהו באחד מאיברי הגוף הפנימיים שלי ואין לי מושג מה זה.
טוב שיש לי מערכת מדהימה כזו שמשרתת אותי כל כך טוב.
אחרת? איך אדע שיש משהו בגופי שבעקבות מצבו יש לי בצקת ברגליים?

עם השמחה הזו אני נגשת לרופא וגם הרופא אומר לי - 
איזה יופי. קבלת איתות נראה לעין ומיד נבדוק במה מדובר.

הפנים שלו היו מחייכות, הפנים שלי היו מחייכות, האחות במעבדה של הבדיקות היתה מחייכת.

כך כולנו היינו מרגישים בבית הבראה,
להבדיל מ:
בית חולים.

רק ההגדרה הזו - בית של חולים - כבר מספרת על האוירה שם בתוך החדרים.

אז מה קורה כשיש לנו חוויה שכאב הוא טוב? כמו בעיסוי עמוק למשל?
שם אנחנו נמצאים – בחוויה של טוב היכן שאנחנו.

כך מגבירים את חווית הטוב. מתייחסים לכל כאל משהו טוב.

זה לוקח זמן עד שמבינים את ההשפעה של חווית הטוב מול כל דבר.

ולא – אל תחששו כי אם תחשבו שהכאב הוא טוב הוא יתגבר.
ההיפך הוא הנכון.
ככל שתחוו שאתם בטוב, הטוב שלכם יתגבר.

מה שגדל ומתעורר לחיים עוד ועוד,
זה מה שאנחנו מרגישים כלפי מה שקורה בחיינו וסביבנו.

שוב –
מה שגדל ומתעורר לחיים עוד ועוד –
זה מה
שאנחנו
מרגישים
כלפי
מה שקורה
בחיינו וסביבנו.

נכחות מלאה בטוב של מה שיש, היא המפתח ליש טוב, עוד ועוד יותר ויותר.

מהי נוכחות מלאה?
נוכחות מדוייקת.

מהי נוכחות מדוייקת?
נוכחות שיש בה התיישרות עם משהו שאנחנו חווים אותו בכאן ועכשיו.

הכאן ועכשיו הוא הקריאה הפנימית העמוקה שלנו לנכחות מדויקת.

מתי אנחנו מרגישים לא טוב?
כשאנחנו מתנגדים למה שיש.

מה שיש זה מה שנכון שיהיה כתוצאה מההתנהלות הקודמת שלנו.

זה כמו מתמטיקה – אנחנו עושים צעד אחד ואז עוד צעד אחד – קבלנו שני צעדים.
לעולם הם לא יהיו 17 צעדים.

כך החיים.
עשיתי תנועה עם רגליי לכיוון מסויים? התוצאה תהיה תמיד !!! תמיד!!! שאגיע לכיוון שאליו צעדתי. בין אם ידעתי לאן הצעד מוביל ובין אם לא.

צעדתי לכיוון של בור? אפול לבור.

צעדתי מסביב לבור? נמנעתי מהנפילה לבור.

לכן, כל רגע נתון, הוא תוצאה של מהלכים קודמים. 
בין אם ידעתי את תוצאתם מראש ובין אם לא.

ובכל זאת מה עושים?
איך עוברים מלא טוב לטוב?

משנים את התדר.
את המה?
את התדר.

כמו להחליף את התחנת הקליטה ברדיו מ AM ל FM

ואת זה איך עושים?

שאלה מצוינת.

עד שתגיעו לאחת הסדנאות שבהם תלמדו כמה זה פשוט לשנות את התדר
בשביל לחוות חיים שאתם רוצים בדיוק,

תוכלו לטעום כאן בקרוס בסיסי, מקוצר ובחינם לגמרי - 

כנסו ללינק הבא וקבלו גישה בחינם - 


בהצלחה
שולמית לב ארי*
EFT ללמוד לשחרר את ההתנגדות והכאב במיידי ובהצלחה.